פה היתה זוהמה בטהרתה מאת ארי שביט ויובל יועז

ראיון עם השופט ורדימוס זיילר הארץ

“דבר אחד בטוח: אילו העסק היה מתנהל כסדרו, אף אחד לא היה נרצח אחרי הרצח של בוחבוט. ודבר שני, אלמלא אילנה דיין והתוכנית שלה, התיק הזה לא היה קם לתחייה ואיש לא היה יודע מה קרה. אלה דברים שאפשר לומר בוודאות מוחלטת.”

בעבר חיינו תחת משטר של מארש. כולם צעדו במארש בכיוון אחד. המשטר הזה טוב למצבי חירום. לרגעים של הקמת מדינה. אי אפשר לחיות אתו בימים רגילים. אבל כאשר המשטר הזה התפרק נוצר מצב שאיש לא עוסק בסביבה. בטוב הכללי. זה הצד השלילי של הדבר החיובי הנקרא ליברליזם. ואינדיווידואליזם. והצבת הפרט במרכז. נוצר מצב שבו אנשים לא מתעניינים במערכת בכללותה אלא אך ורק בתחום הפרטי שלהם. על מנת לאזן זאת צריך היה להיות מאמץ מיוחד שיחנך אותך וידרבן אותך להיות אכפתי. ומצד שני צריכים היו להיות גורמי הרתעה שיכפו עליך לנהוג נכון. אבל אצלנו לא היה לא זה ולא זה. ולכן העסק חדל להיות עסק של קבוצה והפך להיות עסק של בודדים. מיליוני בודדים. ואז התשתית הנורמטיווית הנדרשת לתפקוד המערכות לא קיימת ומתרחשת התפרקות. התפרקות טוטלית

This entry was posted on Thursday, February 22nd, 2007 at 1:46 pm and is filed under Blog. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.